אחת מתופעות הלוואי הבלתי נעימות במיוחד שגורם העישון היא אימפוטנציה – פגיעה בתפקוד המיני שמייצרת רגעי מבוכה קשה ולא מעט עוגמת נפש.
עפ"י מחקר אחד שנערך בקרב 8,000 גברים אוסטרלים, הסיכוי של מעשנים לסבול מאין אונות גדול ב-40% ביחס למי שאינו מעשן, ואפילו עישון של פחות מקופסה ביום מעלה את הסיכון ללקות באימפוטנציה ב-25%.
גם מחקרים אחרים גילו זינוק דרמטי בשכיחות התופעה המתסכלת בקרב מעשנים, ובמיוחד אצל אלה שעברו את גיל 40 או סובלים מיתר לחץ דם או מחלת לב. למרות הנתונים המדאיגים חשוב לציין כי בניגוד לנזקי עישון אחרים, באין אונות ניתן לטפל ובהצלחה רבה (למשל באמצעות גלי הלם).
כל סיגריה מכילה כידוע כימיקלים רעילים, ובהתאם עישון מתמשך לאורך תקופה ארוכה גורם להצטברות כמות גדולה של אותם חומרים כימיים מזיקים בעורקים. התוצאה: טרשת עורקים – כלומר כלי הדם הופכים צרים הרבה יותר מהרגיל.
בגלל שהעורקים צרים יותר, מגיע זרם דם חלש יחסית לאיברים השונים ובפרט אל איבר המין. זקפה מלאה, לעומת זאת, מחייבת עלייה של כמות הדם המגיעה אל הפין כך שבסופו של דבר אותה טרשת עורקים פשוט לא מאפשרת זקפה ותפקוד מיני תקין ומלא.
עוד כדאי לזכור שאותה היצרות של העורקים מגבירה את הסיכון ללקות במחלות נוספות במקביל לאימפוטנציה (או מצב של חוסר אונות). בעיקר מדובר על מחלות לב וכלי דם, שמחייבות לקיחת תרופות, שבמקרים רבים מגבירות עוד יותר את הסיכוי להתפתחות אין אונות.
חלק משיטות הטיפול באין אונות (ראו: גלי הלם לטיפול באין אונות) עשויות לשפר גם את מצבם של המעשנים מבחינת רמת התפקוד המיני – אבל בחלק גדול מהמקרים התוצאות לא תהיינה הטובות ביותר האפשריות, מה גם שהיצמדות להרגל המזיק תמשיך להכניס לעורקים את החומרים המזיקים ובסופו של דבר תנטרל את הישגי הטיפול.
בהתאם מומלץ בחום למי שסובל מאימפוטנציה להיגמל מעישון בדרך לשיפור משמעותי בתפקוד המיני, לחזרתה של ההנאה מיחסי מין ולאיכות חיים גבוהה יותר באופן כללי.